© 2017 אפרת גל | פסיכותרפיה | דרמתרפיה |  זכרון יעקב         

Designed by BestSite

  • Facebook Social Icon
Please reload

גילי - סיפורה של ילדה מאומצת

אני אומרת את שמה ולבי מתרחב... גילי (שם בדוי) הגיעה לטיפול כשהייתה בת 6.

ילדה מאומצת לאם חד הורית. אומצה והגיעה לארץ כשהייתה בת שנה. גילי כשמה כן היא ילדה מלאת חיים ועם עולם פנימי עשיר. ילדה אינטליגנטית מאד אך בעלת ליקויי למידה. גילי כמו ילדים רבים בגיל הזה חווה את העולם כמפוצל בין טוב ורע.

 

לילדים בגיל בית הספר היסודי קשה להכיל אמביוולנטיות רגשית ועל כן הם נוטים לפצל את רגשותיהם לטוב ורע. במיוחד קשה להם הדבר כשזה נוגע לגבי הוריהם. קשה להם לראות את ההורים כלא מושלמים ועל כן, כדי לדחות את החרדה מהיות ההורים מתסכלים או בשל חששם מדחייה של ההורים, הם משאירים את הוריהם כמושלמים בתפיסתם הפנימית ומשליכים על עצמם או על האחרים את החלקים המאכזבים והמתסכלים..

אצל ילדים מאומצים העניין נעשה מורכב וקשה עוד יותר. פרופסור לוי שיף מסבירה כי בגיל בית הספר הילד המאומץ מתחיל להיות מודע לעובדה כי למרות שאומץ באהבה על ידי הוריו המאמצים הרי שתחילתו של סיפור האימוץ הוא בסיפור של פרידה ונטישה. בעצם יש לו מספר דמויות הוריות רלוונטיות. ההורים שהוא מכיר וההורים המולידים שמתחברים לאי הידיעה. הפאזל אינו שלם והמטרה בטיפול היא ליצור רצף שיביא לאינטגרציה.

באחת הפגישות גילי סיפרה סיפור תוך כדי שהיא ממחיזה אותו בעזרת בובות: פעם אחת היה ילד ושמו בן והוא לא אהב את אמו. לאם היו כוחות מיוחדים והיא שכבה במיטה ובן רצה להילחם אתה. ”את לא אוהבת אותי” אמר לה בן, ”אני אראה לך מה זה!”. הייתה מלחמה והאם נצחה. בחצר הבית ישבה הנסיכה חושבת על אמה המרשעת. בן היה מוטל בינתיים על הרצפה והיא עזרה לו לקום. הנסיכה שקראו לה בן-גל נזכרה בימים כשהיו קטנים והיו ביחד במטבח בעליית הגג. לאחר כמה זמן התחילו לסדר את הבית. הנסיכה הסתכלה על עצמה, אחר כך פתחה את המקרר ולא היה שם כלום. היא בדקה בכל מקום אך לא מצאה אוכל. בחדר שלה, שהיה פעם של אמה היא ישנה במיטה הקטנה ורצתה לנסות את המיטה הגדולה למרות שאמה לא הסכימה, אבל פתאום האם הופיעה. ”סליחה, לא התכוונתי, אמרה הנסיכה,” ואמה ענתה :” אני לא כועסת עליך, בואי נלך לחדרך, אוקי…” המקרר נשאר פתוח ובן- גל לא ידעה שיש שם במקרר משהו ערמומי. אמה הפכה להיות טובה והם חיו בנצח נצחים. אבל בן קנא בהם ורצה גם הוא אם משלו והתחיל במסעו הגדול….

 

בסיפורה של גילי אפשר להבחין בכמה אלמנטים של פיצול: אם מרשעת לעומת אם סולחת – לאורך כל הסיפור קיים קונפליקט בין האם הרעה לאם הטובה. ה”אם הרעה” נחווית כתוקפנית ועל כן יש להילחם בה. יש לשער כי לגילי כעסים ותסכולים הנובעים גם מהפער שבין היותה אינטליגנטית לבין חוסר הצלחתה בלימודים וגם מהכעס על היותה שונה ו”פגומה” בתחושתה מעצם היותה מאומצת. גילי כנראה מכילה בקרבה ארבעה כעסים: כעסה של אמה הביולוגית שנסיבות החיים הכריחו אותה למסור אותה. כעסם של הוריה האקדמאיים המתמודדים עם ילדה לקוית למידה, דבר שאינו תואם את ציפיותיהם. כעסה שלה על אמה הביולוגית שנטשה אותה וכעסה שלה על הוריה המאמצים שתפסו את מקום הוריה והביאו אותה לארץ אחרת שאינה ארץ הולדתה.

 

הפיצול של הכעס בא גם הוא לידי ביטוי לאורך כל הסיפור. מצד אחד קיים כעס על האם ורצון לנקמה ומצד שני חיפוש אחר הסליחה ואחר האם הטובה. הפגנת זעם עד כדי מלחמה, מול סליחה והתפייסות. גם המקרר הריק לעומת המקרר המכיל משהו ערמומי שיכול להפוך את האם לטובה, יכול להוות מטאפורה לכעס ולפיצול של מלא מול ריק ורע מול טוב. גילי לא יכולה לשאת את כעסיה על אמה, שכן אמה היא זו ש”הצילה אותה” ובמערכת יחסים של מצילה ומוצלת אין מקום לכעסים ועל כן היא משליכה את תוקפנותה על האם. אך יחד עם זאת אותה האם ש”הצילה אותה” היא גם זו שבחווייתה ”גנבה אותה” ועל כן הפיצול בסיפורה של גילי הוא כפול. ישנה אם טובה ורעה אך גם הגיבור שבסיפור מפוצל. חלק ממנו (בן) נלחם באם אך לא מצליח לנצח וחלק אחר ממנו, הנסיכה, (בן-גל) משלימה עם האם והאם הופכת להיות אם טובה וסולחת. הפיצול בדמות הגיבור של גילי מאפשר לה בו זמנית להיות בעמדת ”הננטשת” או ה”פגומה” אך גם בעמדת ה”נסיכה". בסיפורה אפשר לראות גם פיצול בין התקופות, אשר מסמל את הצורך שלה להתמודד בו זמנית עם זהותה החדשה ועם התקופה הקודמת שיש בה געגוע וערגה:

1. התקופה הרעה המתרחשת על הרצפה. בתקופה זו צריך להילחם באם המרשעת ושיאה בא לידי ביטוי כאשר בן מוטל על הרצפה.

2. התקופה הטובה המתרחשת בזיכרונה של הנסיכה כאשר היא עוזרת לבן לקום ונזכרת בימים הטובים בהם היו מאושרים ביחד במטבח בעלית הגג.

 

כששמעתי את סיפורה של גילי עלו בראשי שאלות נוספות בדבר המקום שלי בסיפור. עד כמה אני משמשת כ”אם מאמצת” נוספת ומה הפיצול שגילי עושה בדמותי. (שם משפחתי: ”גל”, מופיע כחלק משמה של הנסיכה ”בן-גל", ומדוע הבת בסיפור נושאת שם שמורכב מהשם ”בן” ו”גל”). סיפורה של גילי מסתיים בכך שהאם הפכה טובה, אבל רק עבור הבת (בן-גל) ואילו בן קנא והתחיל במסעו הגדול בכדי למצוא גם לו אם משלו. סיפור האינטגרציה של גילי הוא מסע מורכב שחלקיו התחילו להתאחד, אבל המסע עדיין ארוך…

 

עכשיו כשאני קוראת את סיפורה של גילי עולה לי דווקא שאלה הקשורה אלי. לכאורה בחרתי לקרוא לה בשם בדוי "גילי", בגלל שמחת החיים שבה, אך בעצם גם אני בחרתי בשם בדוי הנושא את האותיות של שם משפחתי גל... אולי גם אני משליכה עליה מבלי דעת מחשבות או תכונות במערבולת הזו של הפיצולים ...


 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

כל המאמרים:

Please reload