הספר "מילים ושתיקות"
אהבתי מאד את הספר.
הדמויות כתובות ברגישות ובאהבה, גם לחוזקות אך גם לפגמים שבהם.
דרך הדמויות הצלחתי להתחבר לעצמי.
(מיטל)
לקניית הספר באיסוף עצמי במחיר הנחה
(50 ש"ח במקום 76 ש"ח)
לחצו כאן:
לקניית הספר
במחיר הנחה + משלוח
(68 ש"ח במקום 76 ש"ח)
לחצו כאן:
לקניית הספר
במחיר הנחה + משלוח לחו"ל
(73 ש"ח)
לחצו כאן:
לרכישה טלפונית צרו עימי קשר 050-5918018,
אפשר גם לשלוח וואטסאפ:
https://api.whatsapp.com/send?phone=972505918018
תקציר הספר
מילים ושתיקות הוא רומן המספר את סיפורה של לילי והחיפוש שלה אחר האהבה. בילדותה, היא מחפשת את אהבתו של אביה אך נתקלת בדחייה. היא מוצאת נחמה בדמותה של אימה המוערצת ולומדת לראות את העולם דרך עיניה. כשאביה נפטר, במקביל למלחמת יום הכיפורים ולאווירה הקשה השוררת בארץ, היא בורחת להודו, מקום הכי רחוק שיכלה להעלות על דעתה. היא משאירה מאחור את בועז, החבר שאינו מצליח להבין איך היא יכולה ככה לעזוב אותו ולדחות את אהבתם. היא ממשיכה לחפש אהבה אך נותרת עם יותר שאלות מאשר תשובות.
בואו של סאדאת לארץ מבשר על שלום אפשרי, האם גם לילי תצליח להשכין שלום בנפשה ובקשר שלה עם בועז?
זהו ספרה הראשון של אפרת גל, חברת קיבוץ מעין צבי, דרמה־תרפיסטית, מדריכה מטעם האגודה לטיפול באומנויות בישראל, מטפלת זוגית ומשפחתית, ומנחה סדנאות.
תהליך הכתיבה
מסע הכתיבה היה מסע מאד אישי, יחד עם זאת סיפורה של לילי, אינו הסיפור שלי.
יום אחד רציתי להצטרף לקבוצת כתיבה, כתנאי להצטרפות התבקשתי לכתוב קטע באורך של שניים עד שלושה עמודים. כתבתי את הקטע והתקבלתי לסדנה, אלא שבגלל סיבות שונות לא יכולתי בסופו של דבר לקחת חלק בסדנה והקטע ישב לו בשקט במגירה כמה שנים אבל בתוכי התחיל משהו לבעבע. הקטע הזה בקש ממני להתייחס אליו ולהרחיב אותו.
כך לאחר כמה זמן, כנראה התאימו התנאים ונוצר ההמשך.
מהתחלה שהייתה מאד אישית ואותנטית, יצאתי לעבר מקומות אחרים ושונים.
בראתי מציאות שלא הייתה, והספר קיבל מרחב שונה ואחר.
האפשרות לברוא דמויות ואירועים שלא הכרתי אפשרו לסיפור להפליג למרחב גדול יותר ,ומה שהפתיע אותי הייתה העובדה שככל שהתרחקתי דווקא התקרבתי. דווקא ההליכה למקומות שלא חשבתי עליהם גם הרחיבה את אופקי, אך גם קרבה אותי לעצמי. המרחק הזה מאפשר גם לקורא לפגוש רגשות, נושאים ותובנות שנוגעים בחייו דרך עיני הדמויות השונות שבספר.
למי מיועד הספר?
הספר "מילים ושתיקות" הוא רומן ואינו ספר הדרכה מקצועי.
יחד עם זאת כל מי שסקרן לגבי העולם הפנימי של עצמו ושל אחרים, יוכל למצוא עניין בספר.
מטפלים, מטופלים וכל קורא או קוראת שמתעניינים בחוויות ובתחושות שנמצאות בקשרים שבין אנשים, בין אדם לעצמו, לעברו ולמשפחתו.
הסיפור הוא על חיפוש האהבה. חיפוש סבוך ופתלתל שעובר באהבה שבין הורים לילדים, אהבה בזוגיות, ואף אהבה בתוך הטיפול.
המילים לא מצליחות להכיל את כל הקונפליקטים והמתחים ולכן נלוות להן גם שתיקות. שתיקות בעלות איכויות שונות.
הצצה אל הספר:
מבטה של לילי עולה ויורד, עוקב אחר החבל המתעגל כלפי מעלה ושוב יורד בקימור, ומכה בקול חבטה במשטח האספלט. עולה ויורד. צחוק הילדים והמיית המילים מתערבלים ויוצרים מעין שירה מלאת שמחה. שירה קלילה, לא מאומצת.
"אם אתאמץ אולי זה יקרה" מהרהרת בליבה. מזהה את אחת הבנות, ילדה שלומדת בכיתה של המורה תמר. את יתר הילדים היא לא מכירה, הם נראים כחבורה אחת שלמה. "עכשיו עליתי כבר לכיתה ג'. אני יכולה להפסיק להתבייש. אולי גם אני אהיה חלק מהחבורה." מושכת כלפי מטה את חולצת הספורט הצהובה שלובשת, מטה מטה, עד שנראית כמו שמלה המכסה את מכנסי הספורט הקצרים, המסתיימים בגומי מושחל ונצמדים לירכיה. עומדת בצד וחולמת. עיניה גומעות בשקיקה את המראות ובאוזניה מפנימה את הקולות ונוצרת אותם, חזק חזק.
בדמיונה היא כבר שם. צוחקת ומוחאת כפיים יחד איתם חלק מהקבוצה. רגע ונדמה כאילו... אבל נותרת עומדת. קולה של ילדה אחרת מעיר אותה מחלומה.
"ילדה, רוצה לבוא?" כן, היא רוצה, אבל שותקת.
"ראיתי אותך אתמול," ממשיכה הילדה, "שיחקת עם הצמות שלך".
רוצה לענות לה, אך משהו בולם את המילים. מילותיה מטפסות, עולות במעלה בטנה ומגיעות עד לגרונה, מדגדגות שם, נעצרות ולפתע כמו נמחקות. מתביישת במה שקורה לה, ועולה בריצה במדרגות, מתנשמת, פותחת את הדלת וקוראת: "אימא!"
אבא עומד שם בכניסה, בהול שלהם ליד השולחן העגול. התיק השחור שלו מונח על השולחן ומדי המשטרה שהספיק כבר לפשוט, מונחים על הספה האדומה. לא ראתה שחזר מהעבודה. הכול כבר הספיק להחליף, ורק גרביו הארוכות נמתחות מתוך הנעליים המצוחצחות, נצמדות לקרסוליו ומגיעות עד לברכיו. נועץ בה מבט חודר, בטנה מתכווצת, אך היא מותחת את צווארה מעלה ומביטה בו בחזרה.
כמו מתגוששים בזירה, כך מסתובבים שניהם בביתם, בודקים נקודות תורפה זה אצל זו, וזו אצל זה.
"כמה פעמים אמרתי לך, לא להיות בחוץ בשעות כאלו."
שותקת.
"תעני כשאני מדבר אליך..."
שותקת.
"פרינססה!"