© 2017 אפרת גל | פסיכותרפיה | דרמתרפיה |  זכרון יעקב         

Designed by BestSite

  • Facebook Social Icon
Please reload

מראות והשתקפויות בטיפול נפשי אישי, בטיפול קבוצתי ובטיפול קבוצתי יצירתי ובדרמה תרפיה

 

בשירה "מראה מראה" שרה שרון חזיז:

 כווני את עצמך למראה 

 מה את רואה ....

מראה מראה שעל הקיר 
מי הכי יפה בעיר 
מי 
זו שתמיד רצית להיות 
זו ששכחת איי שם במצולות 
זו שלקחת כמובן מאיליו 
זו שתמיד דועכת בסתיו 
זו שיש בה מספיק ויותר 
זו שצריכה ללמוד לפרגן 
 לעצמה

 

טיפול נפשי, פסיכולוגי, כמוהו כהתבוננות במראה. המטפל יכול להיות, כמו בשיר, זה שרצית ,או דווקא זה שמפחיד להיות כזה...

פרויד(1914) היה זה שנתן חשיבות להשתקפות פניו של התינוק באמו ודיבר על ההפרעה הנרקיסיסטית המתפתחת מהשתקפות לא נכונה.

ויניקוט המשיך את דרכו (1971), וראה את התפתחות התינוק כעוברת בראש וראשונה דרך המבט. אם שהיא פנויה לתינוקה משקפת לתינוק תחושות של אהבה ואומניפוטנטיות החשובות לגדילתו, לעומת אם שמסיבות שונות אינה פנויה ועסוקה בצרכיה שלה, משקפת לתינוק את צרכיה ורצונותיה והתינוק לומד מהר מדי להכיר את צרכי האחר לפני שסיפק את צרכיו, וויתר על העצמי שלו מהר מידי.               

גם קוהוט (1971) מייחס חשיבות רבה למירורינג  של התינוק כחלק משמעותי ביכולתו להרגיש קיים ובעל ערך.  

שטרן (1983) מדגיש כי ההשתקפות היא הבסיס לבניית אינטימיות סובייקטיבית, לתפוס את הנפרדות שבינו לבין האחר.

בטיפול קבוצתי כל אחד בקבוצה מהווה לנו סוג של מראה, ולכן מאמרים שונים העוסקים בטיפול בקבוצה מכנים את הקבוצה כ"היכל של מראות".

מיקי תודר וחיים וינברג (2006) מסבירים כי אדם המגיע לקבוצה יכול לראות כיצד קונפליקטים ובעיות של האחר משתקפות אצלו ,ובכך ניתן לו לפגוש חלקים חבויים ולא מודעים של עצמו.

המראה הראשונה הבאה לידי ביטוי בעבודת הקבוצה היא המראה הרגילה , המהדהדת לנו את עצמנו דרך עבודתו של האחר. פעמים רבות אדם מגיע לקבוצה ואינו שש לחשוף את עצמו, אבל בכל זאת הוא נתרם ,דרך עבודתו של מישהו אחר המהדהדת לו את תחושותיו. אווירת קבוצה שיש בה  אמפטיה, השתתפות והזדהות יוצרת תנאים מסייעים ומאפשרת חוויה של גילוי ושייכות בו זמנית. השתקפות היחיד בקבוצה מקבלת תיקוף דרך מספר רב של אנשים ,דבר היוצר העצמה ליחיד.

יתרון נוסף לתחושת ההשתקפות בקבוצה היא תחושת האוניברסליות. היחיד חש שאינו בודד בתחושותיו. המירורינג שבעבודת הקבוצה מזמן עוד יתרון: בו זמנית המשתתף בקבוצה  עוזר ונעזר, נראה ורואה ,כלומר לעומת הטיפול האישי יש לחבר הקבוצה תחושה של סימטריות ותלות הדדית.

תודר ווינברג (2006), מדברים גם על מצב שבו ישנה מראה הפוכה. כלומר אדם יכול לראות את עצמו בקבוצה דווקא ע"י הדגשת השוני וההיפוך מהאחר. כמו כן הם מדגישים את דבריו של פוקס (1964) שאומר כי היתרון בעבודת הקבוצה הוא האפשרות של הקבוצה ליצור שלל של מראות ועל ידי כך לסייע האחר בצד זווית הראיה העצמית.

כמובן שיש גם תופעות של מירווינג בקבוצה שעלולים להוות סכנה למראה שלילית. אחת מהסכנות היא הכוח שיש בידי המנחה. מנחה יותר מדי אקטיבי, או ידעני מדי, עלול לגרום לקבוצה לאבד את "היכל המראות" לטובת המראה "המועדפת" של המנחה. ישנו גם מירורינג מקטין או מטשטש, או לחילופין מעמיס מציף ומגדיל מעבר ליכולתו של היחיד להכיל. וסכנה נוספת היא העדר המירורינג. כשחבר קבוצה מביא נושא "כבד" ואין לו כלל תגובה...

על מנחי הקבוצה לדאוג לכך שמינון המראות החיוביות בקבוצה יגבר על אלו השליליות כך שהקבוצה אכן תצליח במשימתה להיות קבוצה בונה ומגדילה, ותצליח להיות כלי טיפולי מכיל ומגדל.

 בקבוצה הפועלת באופן יצירתי, האווירה היצירתית והמשחקית מאפשרת ליחיד למצוא בקבוצה את חלקיו האבודים מבלי לחוש מאוים ,ולהפוך בכך את המראות שבקבוצה למראות מיטיבות .עבודה בקבוצה בדרמה תרפיה כוללת מטאפורות יצירתיות ומשחקיות שונות המבוטאות הן במילים והן במשחק ומאפשרת לקבוצה להיות כלי מכיל ומצמיח, לראות את המראות שבין חברי הקבוצה אך גם את המראה שבין המשחק המטאפורי, לדמות המגולמת ולאדם המגלם אותה.

 

תיאור מקרה:

שני(שם בדוי) השתתפה בסדנת נשים שעבדה בכלים של דרמה תרפיה ויצירתיות. הסדנה עסקה באיתור הכוחות והמחסומים של חברות הקבוצה. בעקבות ההנחיה להתהלך בחדר למצוא צורה או דמות שמאפיינת את המשתתפות תוך כדי תנועה. היא  בחרה לתת לעצמה ולכוחותיה צורה של מדוזה רבת זרועות. לעומתה רחל (שם בדוי ) בחרה דמות של עץ נטוע ולא זז. בשיחה שהתפתחה רחל ושני מצאו מהר מאד את ההשתקפות ההפוכה שהן מוצאות זו בזו. אחת לא מפסיקה לפעול והשנייה מרגישה פאסיבית ואינה מסוגלת לעשות דבר. מתוך המקום השונה כל כך על פניו, בחרו שתיהן ,כשניתנה האפשרות לעבוד בזוגות להתחבר לעבודה משותפת. ה"עץ" אפשר למדוזה מקום מנוחה, שהייתה כל כך זקוקה לה ,לעומת זאת ה"מדוזה " ניסתה להעביר את "העץ" למקומות שהוא לא היה יכול פגוש כי לא הייתה לו אפשרות לזוז ממקומו.

בהמשך התהליך שאר חברות הקבוצה הדהדו בקול ותנועה לכל אחת מהן משפטים שנאמרו תוך כדי העבודה המשותפת שלהן. כל אחת מחברות הקבוצה הדהדה משפט  ותנועה  והאישה ששמעה את המשפטים שהקבוצה הדהדה יצרה מחברות הקבוצה פסל קינטי שיכול לזוז  ולהשמיע קולות.

למשל, משפטים שאמרה שני כשהייתה בתפקיד ה"מדוזה" וחברות הקבוצה הדהדו לה בתוספת קול ותנועה : "אני כל הזמן בכל מקום", "מספיקה המון, אבל נשארת ללא כוחות",   "אני עוזרת לכולם אבל לא מוצאת את עצמי"....

משפטים שאמרה רחל בתפקיד ה"עץ ואח"כ הקבוצה הדהדה: "אני לא זזה, אני נטועה במקומי" , "יש לי המון פירות בשביל כולם",  "אני רואה מהמקום שלי המון דברים רק חבל שאני לא יכולה לעשות כלום עם מה שאני רואה ויודעת...".

רחל ושני הסתכלו ושמעו את הפסל הקינטי שהן עצמן יצרו בעזרתן של שאר חברות הקבוצה. הפסל עצמו עם התנועות והמשפטים שהשמיע היווה עוד מראה מגדילה לתפקיד המטאפורי שכל אחת בחרה. מראה שהדהדה להן את התחושות אך הדהדה זאת בצורה יצירתית ומשחקית ,כך שמצד אחד העצימה את התחושות אך בו זמנית הן יכלו להכיל אותן . לאחר שצפו בפסלים  ראו שלמרות הניגודיות הגדולה בתפקידים שבחרו ובמראה ההפוכה שהיו זו לזו , יש להן תמה משותפת שאומרת כי שתיהן עסוקות מאד בצרכי האחרים וכמעט ולא מוצאות זמן לעצמן. תמה שהתבררה כתמה שמהדהדת ומשתקפת בצורה זו או אחרת גם אצל שאר חברות הקבוצה, ודרך העבודה של רחל ושני החלו לבוא גם עם התמה הזו במשא ומתן.


 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

כל המאמרים:

Please reload